לאחרונה יוצא לי להתעסק באופן כמעט בלעדי עם שרתי RAC של אורקל. אני מאוד אוהב את התשתית של ה-grid – במיוחד מאז שהיא עברה מהפכה קטנה בין גרסאות 10 ו-11 ועכשיו היא הפכה למוצר נוח ויציב בהרבה ממה שהוא היה קודם. אחד הדברים היפים שאני אוהב במיוחד בתשתית הזו הוא תהליך העליה של הקלסטר.

כאשר מדברים על עליה של בסיס נתונים, ביצוע Startup ואז הפעלה של ה-listener בדרך כלל מכסים 99 אחוז מתהליך העליה. לעומת זאת, כאשר חושבים על עליה של cluster, מדובר על לא מעט תהליכים שצריכים לעלות בצורה מדורגת, מסודרת ובאופן שתלוי אחד בשני. הכוונה היא שברור שלא יעלה על הדעת שמנגנוני ה-cluster לא יעלו לפני רכיבים בכל שרת בנפרד או ש-Disk groups של ASM יעלו אחרי בסיס הנתונים הרגיל. אם זה היה קורה אז בסיס הנתונים היה עולה (או לא) לפי גחמות מערכת ההפעלה.

הפתרון שאורקל נותנים לעליה של ה-grid הוא תהליך המנוהל על ידי root (בלינוקס) ומעלה את התהליכים לפי ההגדרות של resource-ים ו-service-ים. זה דורש קצת התרגלות אבל ברגע שמתרגלים מדובר ביכולת נהדרת שקשה לשחזר אותה בצורה המסורתית של העבודה. כל זה טוב ויפה אם יש לנו סביבה של RAC, אבל מה קורה כאשר יש לנו שרת ב-Stand alone (כלומר, לא קלסטר)?

המשך קריאה… →